סער את רותם אחזקות בע"מ נ' סגל

פסק דין

1. בתובענה דנן ניתן פסק דין ע"י מותב זה ביום 6.7.2009. בתמצית, פסק הדין קבע כי השאלה העיקרית שבמחלוקת הינה האם הנתבע היה שכיר של התובעת ומעל בכספיה או שמא היה שותף בסוכנות והכספים שנטל ו/או הוציא מכיסו דורשים ביצוע התחשבנות וקיזוז. נקבע כי דין התביעה להשבת כספים, שלטענת התובעת הנתבע גנב/גזל ממנה בסך 186,549 ₪, להדחות. זאת, משום שכוונת הצדדים היתה לשתף פעולה במתכונת של שותפות ומכאן גרסת התובעת קורסת ואין מקום להעניק סעד חלופי שלא התבקש, היינו ביצוע התחשבנות בנוגע לכספי הסוכנות.

2. על פסק הדין הוגש ערעור שנדון ע"י כב' הש' זאב המר. במסגרת פסק הדין בערעור נקבע, כי במידה והנתבע הוציא מכיסו כספים לצורך העסק, הוא זכאי לקזזם בין אם היה עובד שכיר ובין אם היה שותף. לשון אחר, קבלת גרסת הנתבע בדבר מעמדו בעסק אינה מייתרת את הדיון בשאלה האם זכאית התובעת לסעד שתבעה. אשר על כן, נקבע כי מתחייב הדיון וההכרעה בשאלה אם הוכיחה המערערת את טענתה בדבר משיכת כספים שלא כדין. ביהמ"ש קיבל את הערעור, ביטל את פסה"ד והחזיר את הדיון למותב זה לשם דיון והכרעה בסוגיה דלעיל.

3. בטרם אערוך את ההתחשבנות בין הצדדים, אזכיר את העובדות העיקריות בקצרה.

התובעת הינה חברה הרשומה כחוק בישראל אשר בזמנים הרלוונטים לאירועים המפורטים בכתב התביעה ניהלה בין השאר סוכנות למכירת רכב חדש ורכב משומש בשיטת הטרייד-אין בעיר רעננה (להלן : "הסוכנות"), כסוכן מורשה של חברת דוד לובינסקי בע"מ, יבואני פיג'ו וסיטרואן (להלן : "לובינסקי"). מנהל התובעת הינו מר יורם מועלם (להלן : "מועלם").

4. הנתבע הינו יליד שנת 1970. בשנת 1995 החל לעבוד בענף הרכב, תחילה בחברת אלייד מוטורס, יבואנית חברת סיאט ובשנת 1997 עבר לעבוד בחברת אלדן, שם הכיר לטענתו את מועלם, שהיה סוחר רכבים ובעל מגרש מכירות לרכבים משומשים אשר רכש רכבים מאלדן (סעיף 4 לתצהיר הנתבע, נ/19). בשנת 2001 החל הנתבע לעבוד בחברת לובינסקי טרייד.

5. בחודש יולי שנת 2003 או בסמוך לכך נודע לנתבע כי הבעלים של סוכנות לובינסקי ברעננה מבקשים למכור או להעביר את הזיכיון שברשותם לצד שלישי. בעלי הזיכיון בקשו סך של כ- 70,000$ עבור הזיכיון (כך לגרסת הנתבע, סעיף 12 לתצהירו). הנתבע הביע התעניינות ברכישת הזיכיון, אולם כיוון שהסכום המבוקש לא היה בידיו, פנה הוא למועלם וסיפר לו על הזדמנות הרכישה. אין מחלוקת כי עד אותה עת מועלם לא עסק בתחום מכירת רכב חדש (ראה עדות מועלם בעמ' 26 שו' 3).

6. הנתבע אכן יצר קשר בין מועלם לבעלי הזיכיון הקודם (סעיף 17 לנ/19), ובכך גם הודה מועלם בעדותו (עמ' 26 שו' 6). בעקבות יצירת קשר זו, רכש מועלם את הזיכיון לסוכנות מהבעלים הקודמים והפך להיות בעל סוכנות לובינסקי ברעננה.

7. אין מחלוקת בין הצדדים כי עם רכישת הסוכנות על ידי מועלם, באמצעות החברה שבבעלותו, התובעת, עבר הנתבע לעבוד בשורות הסוכנות ולמעשה ניהל אותה (הנתבע בעמ' 44-45 ; מועלם בעמ' 32 שו' 2 ).

8. היחסים בין הצדדים נמשכו עד לחודש יולי 2004 בלבד: לטענת התובעת, בסמוך למועד זה התגלה לה שהנתבע מועל באמונה, גונב כספים האמורים להיות מופקדים בחשבון התובעת, לא מעביר כספים ללובינסקי ועוד כהנא וכהנא טענות.

9. לנוכח התגלית האמורה, קרא מועלם לנתבע לשיחה והחתימו ביום 9/7/04 על מסמך בו נאמר, בין השאר, כדלקמן: "1. חוסר הכספים מול חברת דוד לובינסקי בע"מ – באחריותי; 2. חוסר הכספים מול חברת "סער את רותם אחזקות 2002" – באחריותי; ...6. ידוע לי כי העברות כספים לחברת דוד לובינסקי בע"מ – בוצעו מחשבוני הפרטי; 10. הנני מבקש להפסיק את עבודתי באופן מיידי; 11. הנני מתחייב להשלים כל סכום אשר חסר בחשבון הסוכנות- ושהאחריות על כך היא שלי...". מסמך זה אשר יכונה להלן "מסמך הפסקת העבודה" נחתם על ידי הנתבע (ראה הודאתו בעמ' 52 לפרו',שור' 20) בנוכחות עובד הסוכנות בשם שגיא שיידה (להלן : "שיידה").

10. בתביעה דרשה התובעת מהנתבע להשיב את כל הכספים אותם גזל/גנב שלא כדין, בסכום כולל של כ – 120,000 ₪, משוערך ליום הגשת התביעה. עוד דרשה התובעת בכתב התביעה לחייב את הנתבע בשווי רכב מס' רישוי 32-772-35 מסוג סיטרואן קסנטיה (להלן : "הרכב"), שהוערך על ידה בסך של כ – 65,000 ₪. התובעת טענה כי הנתבע העביר על שמו רכב זה שלא כדין ואף שיעבד אותו לטובת בנק אוצר החייל. התובעת טענה כי לא ניתן כיום למכור רכב זה ולכן עתרה במסגרת תביעתה לקבלת שוויו של הרכב, כמפורט לעיל. סך הכול הועמדה התביעה על סך של 186,549 ₪. כנגד טענות אלו של התובעת העלה הנתבע טענות קיזוז – לשיטתו, הוא שילם מכיסו הפרטי עבור ספקי הסוכנות ו/או העביר תשלומים ישירות מחשבונו ללובניסקי, וסכומים אלו עולים לטענתו על הסכומים שנטל מהסוכנות.

11. בהתאם להחלטתי מיום 22.3.2011, היה על הצדדים להגיש סיכומים בעניין שאלת ההתחשבנות בלבד תוך התייחסות למוצגים הרלוונטיים. לאחר שאלו הוגשו, אין לי אלא לבצע התחשבנות בין הצדדים תוך התייחסות פרטנית לשאלת ההוכחה של כל רכיב ורכיב בתביעה ובטענות הקיזוז.

טענות הצדדים בסיכומיהם כפי שהוגשו לאחר פסק הדין בערעור

סיכומי התובעת, בתמצית

12. הנתבע מעל באמון שניתן לו בכך שכספים שנמסרו לו במזומן והמחאות ששולמו ע"י לקוחות התובעת הופקדו לחשבונו הפרטי, בנק אוצר החייל שבכ"ס, ולא לחשבון לובינסקי כמתחייב. חרף כי ההמחאות היו משוכות לפקודת התובעת וסחירותן הוגבלה באמצעות כיתוב "למוטב בלבד" התברר בדיעבד כי הבנק עבר על חוקי הבנקאות.

13. התמורה עבור הרכבים שולמה על ידי לקוחות הסוכנות במזומן ו/או בהמחאות לידי הנתבע כנגד הוצאת קבלות ידניות של חברת לובינסקי ע"י האחרון. בכפוף לבדיקת חברת לובינסקי בדבר קיומה של התאמה בין הסכום שהועבר מהתובעת לבין המחיר שהיה אמור להשתלם בהתאם להזמנה, הועבר הרכב לסוכנות לצורך מסירתו ללקוח. במקרים של חוסר התאמה בין מחיר הרכב שנקבע ע"י לובינסקי לסכום שהועבר לה בפועל ע"י הנתבע, חברת לובינסקי הוציאה לתובעת הודעת חיוב לתשלום באמצעות חשבונית מס על הסכום החסר ו/או קיזוז הסך האמור מעמלות המכירה לה זכאית התובעת או שחב' לובינסקי היתה משחררת את הרכב בכפוף למתן כתב התחייבות של התובעת באמצעות הנתבע להעברת הסך החסר בתוך 3 ימים ממועד מסירת הרכב. או אז התברר, כי הנתבע שלשל לכיסו כספי לקוחות שהופקדו בידו בעוד התובעת "השלימה" לחברת לובינסקי את הסכום האמור.

14. לטענת התובעת הנתבע גנב/ מעל בסכום העולה כדי 109,186 ₪ ואף מעבר לכך כפי שיפורט להלן:

14.1 מוצג ת/1/4 - הודעת חיוב בסך 9,472 ₪ (חשבונית מס 25741) ערוכה ע"י מר יוחנן פליישמן, מנהל החשבונות של חברת לובינסקי בגין סכומים אשר נשארו בידי הנתבע ולא הועברו על ידו כמתחייב לחברת לובינסקי. לטענת התובעת בסעיף 42 לתצהיר הנתבע מודה הוא כי החוסר הכספי נגרם על ידו.

14.2 מוצג ת/2/4 - המחאות מאת חברת לובינסקי בסך 5,340 ₪ המשוכות לפקודת התובעת ונמסרו לנתבע עבור התובעת, הופקדו על ידו במרמה בחשבונו הפרטי. לטענת התובעת הנתבע מודה בסעיף 43 לתצהירו כי שלשל לחשבונו הפרטי את ההמחאות.